החלטה בתיק מ"ת 47860-11-11 - פסקדין

כנגד המשיב הוגש כתב המייחס לו  ולשנים נוספים ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן ללא היתר וללא רישיון מאת המנהל, עבירה לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: " פקודת הסמים").

ביום 10.11.11 הוגש כתב אישום כנגד שני נאשמים  (אבי עזיזה-הנאשם 1 ציון חלובה - הנאשם 2) ולאחר מכן אושרה הגשת כתב אישום מתוקן גם כנגד המשיב בענייננו (הנאשם 3 בכתב האישום), שכן היה עד ליום 20.11.11 בבריחה.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ח.ע. הופעל כסוכן משטרתי סמוי באזור השפלה על מנת לרכוש סמים מסוחרי סמים כאשר בין הסוכן לבין הנאשם 1 הייתה היכרות מוקדמת והוא הונחה על ידי מפעיליו לבצע עסקאות סמים עם הנאשם 1.

על פי עובדות האישום הראשון ,ביום 12/6/11 התקשר נאשם 1 לסוכן והעביר את מכשיר  הטלפון לנאשם 3 (להלן: " המשיב ") עימו לא הייתה לסוכן כל היכרות מוקדמת. במסגרת השיחה שאל המשיב את הסוכן באם הוא מעוניין לרכוש כדורי MDMA, פירט לגבי סוגי הכדורים שברשותו וכן מסר כי אינו מוכן למכור כמות הפחותה מ-1,000 כדורים  ומכיוון שמחיר העלות שלו הינו 15 ש"ח מחיר המכירה חייב להיות גבוה מזה מכיוון שהוא מעוניין להרוויח מהעסקה. הסוכן השיב, כי הוא יבדוק עם לקוחו האם הוא מעוניין.

בהמשך אותו יום, התקשר המשיב לסוכן פעם נוספת והאחרון מסר לו, כי הלקוח מעוניין בביצוע העסקה. לפיכך השניים תיאמו את ביצוע העסקה של מכירת 1000 הכדורים למחרת בשעות הערב.

ביום המחרת, 13/6/11, ניסה הסוכן ליצור קשר עם המשיב אך משהאחרון לא היה זמין התקשר לנאשם 1 וניסה להשיג דרכו את המשיב. נאשם 1 מסר לסוכן שיבדוק ויודיע לו. לאחר מספר דקות, התקשר המשיב לסוכן ממספר הטלפון הנייד השייך לנאשם 1. הסוכן מסר למשיב כי סיכם עם לקוחו שישלם 18 ש"ח עבור כדור לבן (אחד משני סוגי הכדורים). בהמשך סיכמו השניים, כי כל אחד מהם וכן נאשם 1 יקבל 1,000 ש"ח בעבור העסקה.

מאוחר יותר, התקשר נאשם 1 לסוכן והנחה אותו באשר למקום ביצוע העסקה. בסביבות השעה 22:14 הגיע הסוכן למקום שסוכם, שם המתינו לו נאשם 1 והמשיב. השניים ניגשו לרכב הסוכן. האחרון מסר למשיב סכום של 18,000 ש"ח, המשיב ספר את הכסף ומסר 1000 ש"ח לנאשם 1 ואותו סכום גם לסוכן. נאשם 1 הניח על המושב שליד הסוכן ברכב מעטפה לבנה שהכילה 1,003 כדורי סם.

מעובדות האישום השני של כתב האישום עולה כי בין התאריכים 22-26/6/11  התקשרו נאשם 1 והמשיב לסוכן מספר פעמים בניסיון לתאם עמו עסקת סם נוספת. בשיחות מסר המשיב לסוכן, כי הסם שברשותו צפוי לאזול. ביום 26/6/11 התקשר הסוכן, בהנחיית מפעיליו לנאשם 1 ולאחר דין ודברים סיכמו השניים לבצע עסקת סם נוספת למחרת. בהמשך אותו הערב, התקשרו נאשם 1 והמשיב לסוכן פעם נוספת וחזרו על הפרטים שסוכמו ביניהם לביצוע העסקה.

ביום 27/6/11 בשעות הצהריים, התקשר נאשם 1 לסוכן והורה לו להגיע בשעה 20:00 לצומת ביל"ו. בשעה המיועדת הגיע הסוכן למקום שם פגש בנאשם 1. נאשם 1 הורה לסוכן לנסוע ברכבו אחרי הרכב בו הגיע ואילו אדם נוסף שנכח במקום המפגש על מנת לרכוש סם מנאשם 1 ומהמשיב הצטרף לסוכן לנסיעה ברכבו.

בסמוך למתואר הגיע נאשם 2 לרחוב בקריית עקרון כאשר הוא מחזיק ברכב בו נהג כ- 2,000 כדורי סם. לאחר נסיעה קצרה עצר הרכב בו היה נאשם 1 מאחורי הרכב בו נהג נאשם 2, נאשם 1 ירד מהרכב, ניגש לנאשם 2 ושוחח עימו. בהמשך משניגש נאשם 1 לרכב הסוכן, מסר לו הסוכן וכן שלמה חזיזה שהיה ברכב כסף עבור הסם שרכשו, כל אחד בנפרד. נאשם 1 ניגש לרכב בו הגיע נאשם 2 למקום, ספר בנוכחותו את הכסף שמסר לו הסוכן. אז חזר נאשם 1 לרכב הסוכן ומסר לו כי חסרים 200 ש"ח. הסוכן מסר לנאשם 1 את ה- 200 ש"ח הנותרים. נאשם 1 חזר לרכב של הנאשם 2, הוציא בהמשך מהחלק האחורי שקית ובה שתי קופסאות זהות, כאשר בכל אחת מהן כ- 1,000 כדורי סם ומסר לסוכן את השקית. הסוכן לקח קופסא אחת ואת השנייה מסר לשלמה חזיזה. מיד עם תום ביצוע העסקה, התקשר נאשם 1 למשיב ועדכן אותו בדבר ביצוע העסקה. המשיב שלא היה באותה עת בביתו, הורה לנאשם 1 היכן להשאיר לו את סכום הכסף שהתקבל מהעסקה.

בגין כל האמור יוחסו למשיב בכתב האישום המתוקן עבירות של סחר בסמים בניגוד לסעיף 13 ביחד עם סעיף 19א' לפקודת הסמים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו. המבקשת טענה בבקשתה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי העבירות המיוחסות לו מקימות יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם ובטחון הציבור, כקבוע בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים") וזאת בין השאר לאור ההשלכות ההרסניות של נגע הסמים על החברה הישראלית והסכנה הטבועה בסוג זה של עבירות. כמו כן טענה, כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר סטטוטורית כקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. זאת ועוד, הדגישה בבקשתה, כי המשיב נמלט מאימת הדין במשך כשלושה שבועות עד שנתפס וקיים חשש של ממש כי ינסה להימלט שוב. אם לא די בכך, כך לטענת המבקשת, למשיב 15 הרשעות קודמות, במהלך השנים 1992-2007 בעבירות רכוש, סמים ואלימות לרבות אלימות במשפחה והוא אף ריצה עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח שלא היה בהם כדי להרתיעו.

ב"כ המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה.

באשר לאישום הראשון לא חלקה ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה אך יחד עם זאת טענה כי מרשה עשה כל שלאל ידו כדי להתחמק מהסוכן שלא הרפה ממנו. לדבריה המשיב לא רצה למכור לו דבר ואילו הסוכן הוא שלחץ עליו ללא הרף ובהתנהגותו זו יש משום ניסיון להדיחו לבצע את עסקת הסם. טענה זו, כך אמרה, עולה בבהירות מתמלילי השיחות ועדויות הסוכן.

עוד באותו עניין, טענה, כי מקריאת חומר הראיות עולה כי הסוכן ניסה להשיג את המשיב שלא ענה לו לטלפון ולאחר מכן הצליח להשיגו רק דרך הנאשם 1 ולמרות זאת המשיב המשיך להתחמק ממנו. אמנם, העסקה בסופו של יום יצאה אל הפועל וקיימות ראיות לכאורה, אולם ניתן לראות בבירור שהמשיב ניסה להתחמק, כאמור, מביצועה. ברגיל, סוחר סמים שיש לו קונה, לא ינסה להתחמק מהוצאת עסקה של סחר בסם לפועל.

לעניין האישום השני טענה, כי זהו גדר המחלוקת וכי היא חולקת על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. היא הדגישה, כי משקל הראיות הקיימות נמוך ומכאן שלא קיימת מסוכנות בעניינו של מרשה. במסגרת האישום השני מיוחס למשיב, כי הוא ונאשם 1 התקשרו לסוכן במטרה לתאם עסקת סם, בעניין זה, סומכת המבקשת ידיה אך ורק על עדות הסוכן הסמוי שאינה מספיקה, מה עוד שהמדובר במי ששימש כסוחר סמים בעבר. עוד בעניין זה המשיכה וטענה, כי הראיה היחידה שיש למבקשת הינה עדות מיום 26/6/11 בשעה 14:30 אשר לא הוקלטה ואין לה כל תיעוד ולכן הינה סבורה כי משקל אותה ראיה הוא נמוך ביותר.

טענה נוספת של ב"כ המשיב היא שבכל אותן שיחות מוקלטות הנוגעות לאישום השני לא נשמע קולו של המשיב והוא אף לא מופיע בתמלילים וגם לא בשיחות הטלפון של הסוכן  עם שאר המעורבים. יתרה מכך, אין להתעלם מהעובדה, כך לטענתה, כי בשיחה מיום 26/6/11 בשעה 13:35, קלטת 10234001/11, הסוכן נשמע מדבר רק עם הנאשם 1 כאשר המשיב לא נשמע כלל בשיחה ואף שמו לא מוזכר. השיחות המוקלטות הינן בין הסוכן לבין נאשם 1 ואדם בשם מומו בלבד.

זאת ועוד, ב"כ המשיב טענה כי לא רק שמרשה לא נשמע במסגרת השיחות כמי שתאם את עסקת הסם השנייה או כמי שקבע תאריך ושעה אלא אף לא נכח במקום ביצוע העבירה. מכאן, לדעתה המסקנה המתבקשת היא שלא קיימות ראיות לכאורה לעניין סעיפים 2 ו-3 לאישום השני בכתב האישום.

עוד הפנתה ב"כ המשיב לשיחה הארוכה שהתנהלה בין הסוכן לבין אותו בחור בשם מומו (שלמה חזיזה) שנכנס לרכב הסוכן בעת ביצוע העסקה השנייה. אותה שיחה הוקלטה והוסרטה וגם בה לא ניתן למצוא אף לא פעם אחת את שמו של המשיב שהרי ברי כי  אם היה מעורב, מטבע הדברים, שמו היה עולה לפחות פעם אחת.